הסכמי רילוקיישן

יש כמה סוגים של הסכמי רילוקיישן, כאשר לא מדובר על הסכם עבודה או הסכם העסקה - מדובר על הסכמים משפחתיים.

לרילוקיישן יש הרבה מאוד השלכות - מבחינה רגשית, אישית, בין-זוגית - בדרך כלל יש בן זוג שהוא הרבה יותר מעוניין, מתקדם בעבודה, ומתפתח - בזמן שבן הזוג השני, אוהב ככל שיהיה, מהווה ה"מקריב" והתומך - כך דואג לילדים, דואג לבית, עובד במשהו שלרוב הרבה פחות טוב, וזה יוצר מצב לא מאוזן ולעיתים - אתגרים.

עלולים להתפתח רגשות של תיסכול, כעס, קנאה, גם אם הרגשות אינם חזקים, הם מתעוררים ומשפיעים על בני הזוג, וזה הופך להיות עוד יותר מובהק כאשר בן הזוג שאיתו הרילוקיישן מיטיב מתאקלם ומתחבר למקום עוד יותר. ככל שהזמן עובר, וככל שהמרחק של מקום השליחות גדול יותר, כך האשליה של החיים שקדמו לשליחות נראית יותר ויותר טובה בעיני בן הזוג "המקריב". כך החיכוכים והאתגרים יכולים לערער את הקשר הזוגי, ויכולות להיווצר בגידות, אהבות חדשות, מתחים בין בני הזוג - ועוד.

לרוב, חצי שנה לפני סוף השליחות זהו זמן קריטי, ועלולה להתקבל החלטה על ידי בן הזוג שהתקדם - שהוא או היא מעוניינים להישאר. לעיתים ההחלטה הזו היא גם חד-צדדית, ואז בן הזוג "המקריב" נמצא בבעיה ובמצב מורכב מאוד. גם לא ניתן לקחת את הילדים כי זו "חטיפה" ובהיעדר הסכם כעת יש לנהל מאבק מורכב, לאחר חזרה לישראל, מעבר לים, עם בן הזוג - דרך בירוקרטיה בין מדינות.

לכן, הסכם רילוקיישן נועד להגן על הצדדים ולתאם ציפיות באופן מלא לגביי הרילוקיישן, מהותו, אורך השליחות, ותנאי החזרה. שיהיה ברור שחוזרים, שהתנאים יהיו מוגדרים מראש, שהתקופה והאופן של הרילוקיישן יהיו מוגדרים, כך ניתן להגדיר את חלוקת התפקידים בחוץ לארץ. לאחר שנמצאים בחו"ל שנתיים, שלוש ואף 5 שנים - נוצרים קשרים חדשים, חברויות חדשות, שפה חדשה - בפועל קשה לעזוב, גם עבור הילדים.

לעיתים, המצבים המורכבים הללו יוצרים מאבקים קשים, ולכן תמיד עדיף להגדיר, לתאם ציפיות, ולסכם הכל מראש.

ההסכם אינו מורכב, אך יוצר התחייבות ופותר בעיות מאוד קשות ומורכבות.